מבוא
"צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה עִם הַפְרָעַת קֶשֶׁב".
אל מול תעלומה גדולה איננו מעזים שלא לציית. הוצאתי מכיסי עט ודף ניר אבל אז נזכרתי שלמדתי בעיקר על הפרעות נפשיות ואמרתי לילדון (קצת ברוגז) שאיני יודע לצייר הפרעת קשב.
"אין דבר. בבקשה צייר לי כבשה עם הפרעת קשב".
אבל אני מימי לא ציירתי כבשה עם הפרעת קשב. על כן ציירתי לו את הציורים היחידים שידעתי לצייר.
"לא! לא! אני לא רוצה כבשה עם מוגבלות שכלית. אני צריך כבשה עם הפרעת קשב. שתהיה דומה לי".
ציירתי לו. הוא הסתכל בעיון ואמר: "לא", הוא פסק. "לכבשה הזאת יש קשיים חברתיים. צייר עוד אחת".
ציירתי. ידידי חייך חיוך חביב, סלחני: "הרי אתה רואה… זו לא כבשה עם הפרעת קשב, זה איל עם הפרעות התנהגות. יש לו קרניים".
עכשיו כבר פקעה סבלנותי, על כן שרטטתי לו את הציור הזה ומיד אמרתי:
"זו התיבה. הכבשה שאתה רוצה נמצאת בפנים".
קוראים יקרים, אני, למרבה הצער, איני יכול לראות כבשים מבעד לתיבות סגורות. לכן, במאמר הנוכחי אנסה לפתוח את הקופסה ולגלות מה בתוכה: איך בדיוק נראית התופעה הקרויה הפרעת קשב והאם התמונה שתתגלה כשנפתח את הקופסה מצדיקה מתן אבחנה רפואית והמלצה על טיפול תרופתי.
המאמר הנוכחי משרטט ביקורת מדעית מפורטת שבאה לערער על המבנה התיאורטי הקרוי 'הפרעת קשב'. ביקורת זו חושפת לפחות 30 ליקויים מתודולוגיים ומאפיינים ייחודים של ההפרעה שפוגעים באופן חמור במהימנות ובסוגי התוקף השונים של האבחנה. בהעדר תוקף מדעי מספק, אני שב וטוען שהפרעת הקשב אינה ראויה להיכלל במדריך האבחנות הפסיכיאטרי וכי יש לשקול מחדש את הטיפול הנפוץ בה, באמצעות תרופות פסיכוטרופיות ממריצות.
