נעים להכיר, ד"ר יעקב אופיר
שמי יעקב אופיר,
אני פסיכולוג קליני ואספר על עצמי עוד רגע, כאן למטה, אבל קודם קצת על האתר…
אנחנו הפסיכולוגים, איך לומר זאת בעדינות, לא תמיד מצליחים להסביר את עצמנו. מרוב ניסיון למצוא את הניסוח המדויק, שיצליח להכיל את כל המורכבות האנושית מצד אחד ולא יפגע במטופל מצד שני, אנחנו מתפתלים בניסוחים מעורפלים ולא פלא שהפכנו למושא מועדף לקנטורים בסרטים ובסדרות טלוויזיה.
והאמת היא שלפער הזה, בין שיחת חברים "רגילה" בבית קפה לבין השיח הפסיכולוגיסטי העמום והמופשט יש הסבר הגיוני – שהרי הנפש עצמה היא מושג מעורפל ומופשט: קשת ההתנהגויות האנושיות היא סוּפּר רחבה והמוח, למרות מאות מחקרי MRI, הוא עדיין אחת החידות הגדולות במדע.
האתר הוקם במטרה לגשר על הפער הזה ולשמש מקור ידע מהימן וידידותי על נושאים מרכזיים במדעי הפסיכולוגיה.
ההרצאות והמאמרים מוקדשים בעיקרם לתחומי המחקר שלי: פסיכולוגיה קלינית וילדים והורים בעידן הדיגיטלי.
הבלוג, שנקרא: 'הפסיכולוג שלי', מוקדש להנגשת סוגיות מעניינות במגוון תחומי הפסיכולוגיה.
לצד שאלות תיאורטיות ענקיות כמו מה מבדיל את האדם מבעל החיים או מה משפיע יותר, תורשה או סביבה, ננסה לתת מענה גם לשאלות מעשיות יום-יומיות כמו: איך יודעים אם המחשבות שעוברות לי בראש הן נורמאליות? האם יש לי "מחלת נפש"? איך מפסיקים לחשוב על דברים רעים ואיך בוחרים טיפול פסיכולוגי?
ה'פסיכוVלוג', ערוץ הווידאו, משלים את האתר. בהרצאות קצרות בסגנון TED נאתגר כמה מהמיתוסים של מדעי ההתנהגות (מה שקרוי "פסיכולוגיה בגרוש"), נעמיק את הדיון בחלק מהנושאים ונדון בסוגיות עכשוויות. כך, בשילוב שתי הפלטפורמות הללו, ננגיש בקצרה ובפשטות עקרונות יסוד ממגוון תחומי הפסיכולוגיה. האתר מחויב לספרות מקצועית עדכנית מצד אחד ולכתיבה ידידותית, זורמת ומלאת הומור מצד שני. אבל, וזה אבל גדול, האתר לא מחליף ייעוץ פסיכולוגי אישי על ידי איש מקצוע מורשה.
קצת מידע עלי:
פעם, תחת שלטונה הבלתי מעורער של הפסיכואנליזה של פרויד, לפסיכולוגים היה אסור לספר על עצמם. גם היום, אפילו בעידן הפייסבוק והאינסטוש, הנושא הזה שנוי במחלוקת אבל אני, כפי שאפשר לנחש, משתייך למחנה הפחות שמרן :).
אני נשוי לרוני ואבא לשלושה ילדים שובבים ומהממים וכיום אני עמית מחקר בטכניון ומרצה במרכז הבין תחומי.
עבודת הדוקטורט שלי עסקה במצוקה של בני נוער ברשת החברתית, בעקבות מקרה טראגי בו נער בן 16 שם קץ לחייו בעקבות הצקות שספג מחבריו בפייסבוק. בבחירת נושא המחקר, ביקשתי לשלב בין החיים האקדמיים והעשייה בשטח ואני עושה מאמץ להמשיך ולג'נגל כך גם היום, בשילוב של מחקר, קליניקה והרצאות.
בערך 15 שנות אוניברסיטה (אבל מי סופר) בוודאי משפיעות על אופן החשיבה וסגנון הכתיבה שלי אבל אני משתדל בכל זאת, להישאר מחובר ל"חיים עצמם" – לפרסם תכנים גם בפלטפורמות פופולאריות כמו YNET, דה-מרקר, NRG או יוטיוב ולקחת חלק במיזמים חינוכיים-חברתיים בעולם האמיתי.
יש כאן גם קישור לקורות החיים שלי אבל אני מזהיר מראש שזה של אקדמאים כזה (יענו, ארוך ובאנגלית :).
להתראות,
יעקב
