קצת מידע עלי 

פעם, תחת שלטונה הבלתי מעורער של הפסיכואנליזה של פרויד, לפסיכולוגים היה אסור לספר על עצמם. גם היום, אפילו בעידן האינסטוש והטיק-טוק, הנושא הזה שנוי במחלוקת אבל פטור בלא כלום אי אפשר, אז הנה כמה מילים על עצמי: 

אני נשוי לרוני ואבא לשלושה ילדים שובבים ומהממים וכיום אני עמית מחקר בטכניון – מכון טכנולוגי לישראל ובאוניברסיטת קיימברידג'.

 תחום המחקר שלי הוא ילדות והתבגרות בעידן הדיגיטלי. אני חוקר שימושים של בינה מלאכותית באיתור אובדנות, טיפול פסיכולוגי ברשת ובמציאות המדומה והשפעות פסיכולוגיות של אינטרנט וסמארטפונים. בשנים האחרונות, אני מוביל גם ביקורת מדעית על התפיסה הביו-רפואית אודות הפרעת הקשב וה'טיפול' בה באמצעות תרופות.

עבודת הדוקטורט שלי עסקה במצוקה של בני נוער ברשת החברתית, בעקבות מקרה טראגי בו נער בן 16 שם קץ לחייו בעקבות הצקות שספג מחבריו בפייסבוק. בבחירת נושא המחקר, ביקשתי לשלב בין החיים האקדמיים והעשייה בשטח ואני עושה מאמץ להמשיך ולג'נגל כך גם היום, בשילוב של מחקר, קליניקה והרצאות.

בערך 18 שנות אוניברסיטה (אבל מי סופר) בוודאי משפיעות על אופן החשיבה וסגנון הכתיבה שלי אבל אני משתדל בכל זאת, להישאר מחובר ל"חיים עצמם". לצד פרסומים מדעיים בכתבי עת בין-לאומיים, אני מפרסם מעת לעת גם בפלטפורמות פופולאריות כמו YNET, דה-מרקר, NRG או יוטיוב, מתראיין לפודקסטים וערוצי טלוויזיה, ולוקח חלק במיזמים חינוכיים-חברתיים בעולם האמיתי.

יש כאן גם קישור לקורות החיים שלי אבל אני מזהיר מראש שזה של אקדמאים כזה (יענו, ארוך ובאנגלית :).

להתראות,

יעקב